מחוזי חיפה: דחיית תביעה לתשלום פצויים בגין הפרת הסכם בסך 10 מליון ש"ח בגין השכרת אולם ארועים במרכז חורב בחיפה וקבלת תביעה שכנגד

תביעה ותביעה שכנגד שעניינן חוזה שכירות של נכס מקרקעין, במרכז המסחרי הידוע כ"מרכז חורב" (להלן- "מרכז חורב"), שנבנה על המקרקעין הידועים כחלקה 134 בגוש 10782 בחיפה. 

            העובדות הצריכות לעניין

1.         ביום 9.2.04 נחתם בין התובעת 1- הנתבעת שכנגד (להלן- "התובעת" וגם "נו"ש פלוס") לנתבעות- התובעות שכנגד (להלן- "הנתבעות") הסכם, לפיו השכירו הנתבעות לתובעת שטח של כ- 1,162 מ"ר במרכז חורב, לשם הקמה והפעלה של אולם אירועים ומסעדה במקום (להלן- "ההסכם" ו "המושכר" בהתאמה). ביום 30.5.05 נחתם בין הצדדים נספח להסכם השכירות ובו נקבע, בין היתר, כי תקופת השכירות מתחילה ביום 1.2.05 (להלן- "הנספח להסכם").

            בהתאם לאמור בהסכם, תקופת השכירות עמדה על 5 שנים מיום השלמת ביצוע עבודות השוכר (כפי שהוגדר בהסכם) או מתחילת הפעילות במושכר (לפי המוקדם), עם אופציה לתובעת להאריך את התקופה עד 5 שנים נוספות.

            אציין, כי בכתב התביעה המקורי שהוגש, נתבעה גם החברה א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, אשר הייתה צד להסכם. ביום 26.7.06 נרכשו זכויותיה של חברת א. דורי במרכז חורב ובמושכר על ידי הנתבעת 2, והיא באה בנעליה של א. דורי לצורך התביעה דכאן.

2.         במסגרת הסכם השכירות, התחייבה התובעת, בין היתר, להשיג את כל האישורים, ההיתרים והרישיונות, הדרושים על פי כל דין, להפעלת המושכר כאולם שמחות ומסעדה.

            בהתאם לכך, התובעת הגישה ביום 8.3.04 בקשה לרישיון עסק, והחל מאותו מועד, קיימה התובעת עם עיריית חיפה התכתבות ענפה, לעיתים בסיוע הנהלת מרכז חורב, בנוגע להיתרים שיש להמציא, על מנת לקבל את רישיון העסק.

            יצוין, כי במקביל, וללא כל קשר לאמור לעיל, התקיים במרכז חורב הליך של לגליזציה של שטחים שונים בקומה השלישית (הקומה בה ממוקם המושכר), הליך אשר הסתיים בספטמבר 2007, עם קבלתו של היתר הלגליזציה.

3.         עוד יצוין, כי התובעת, אשר מנהלה הוא התובע 2 (להלן- "התובע"), ניהלה בעבר מספר אולמות אירועים ומסעדות, כאשר בין השנים 1992- 1997, היא אף ניהלה אולם אירועים במרכז חורב.

            בתחילת שנת 2008, לערך, נקלעה התובעת לקשיים כספים, בעקבותיהם הפסיקה לשלם חובותיה, לרבות משכורות עובדיה, וסגרה את עסקיה.

            ביום 4.2.08 הוגשה כנגד התובעת בקשה לפירוק (תיק פש"ר 156/08, בבית המשפט המחוזי בחיפה).

            ביום 11.3.08 הגיש התובע בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל (פש"ר 317/08, בבית המשפט המחוזי חיפה).

ביום 2.9.08 ניתן על ידי פסק דין לפירוקה של התובעת.

ביום 17.11.09 בוטל צו הכינוס שניתן כנגד התובע.

ביום 28.1.10 אישרתי לתובעת להמשיך בניהול התביעה, וכן אישרתי את המשך ההליכים בתביעה שכנגד, וזאת בהתאם להתחייבות של מר ליאון לזר, אשר הובאה בפני אסיפת הנושים של החברה בפירוק, ועל פי דו"ח המפרק, זכתה לאישורם של הנושים, לשאת בתשלום כל ההוצאות שידרשו לצורך ניהול התביעה, ואף לשאת בתשלום הוצאות שיפסקו, אם יפסקו כנגד החברה.

            תביעת נו"ש פלוס

4.         ביום 5.5.08 הגישו התובעים נגד הנתבעות תביעה כספית על הסך של 10,000,000 ש"ח, בגין הפרת הסכם השכירות.

לטענת התובעת, בהתבסס על המוסכם בהסכם השכירות, היא השקיעה סך העולה על 5 מיליון ש"ח, בעיצוב ואבזור אולם האירועים, בהנחה כי היא תוכל להפעיל את אולם האירועים משך שנים רבות, או לכל הפחות, במשך 10 שנים, כאמור בהסכם (כולל תקופת האופציה).

לטענת התובעת, כשנתיים, לערך, מיום החתימה על ההסכם, התברר לה, כי על פי המצב "התכנוני" (תוכנית מתאר, היתר בניה) במרכז חורב, המושכר איננו עומד בדרישות המנויות בחוק רישוי עסקים, תשכ"ח- 1968, לשם קבלת רישיון לעסק, הפועל כאולם שמחות ומסעדה.